בגיל 32 חווה יהודה קובייסי משבר אישי וכלכלי, שבעקבותיו היה מאושפז בשלוותה. לאחר שהחלים החליט שהוא רוצה לשקם את חייו. כיום הוא עוסק בהשמת מוגבלים ונכים בשוק העבודה ומעביר מסר של אופטימיות ותקווה: ''מצאתי את היעוד שלי''

יהודה קובייסי מהוד השרון מספר בגילוי לב נדיר מבלי להסתתר מאחורי מסכות על החיים בצל מחלת הנפש, על החלומות שהתנפצו, ועל כברת הדרך אותה עשה כמעט בכוחות עצמו בדרך לשיקום. קובייסי, 45, סיים קורס ייחודי המכשיר אנשים עם מגבלה לתפקיד עובדי השמה ורכזי כוח אדם, המתמחים בהשמת נכים בשוק העבודה. לאחר שחווה על בשרו את הקושי של אדם עם מגבלה להשתלב במקום עבודה, הוא כיום מסייע לנכים אחרים לצאת ממעגל האבטלה.
''חלמתי כמו כולם להקים בית ומשפחה ולהצליח בעסקיי. פתאום בבום אחד הכול התנפץ לי'', מספר קובייסי על התפרצות המחלה, ''העסק שלי קרס מבחינה כלכלית. הייתי שותף בחברת פרסום וחברה כלכלית, יחד עם אחי והחיים שלי התנהלו ממש כמו שרציתי, עד שהחברה שלנו נכנסה לחובות כלכליים. באותה התקופה חוויתי לחצים כלכליים, היה לי קשה להתמודד עם מכתבים של הנושים. כנראה שזה השפיע עליי ומצבי נפשי הדרדר. הייתי רק בן 32 שזה קרה, הרגשתי שאין לי תקווה ולא ידעתי כיצד לצאת מהמצב בו הייתי שרוי. בגלל מצבי הנפשי, הגעתי לבית החולים שלוותה בהוד השרון, שם טופלתי והתחלתי להחלים.
''בתקופה הראשונה היה לי ממש קשה, לא ראיתי את האור, הרגשתי שכל החלומות שלי ירדו לטמיון ושקעתי בייאוש. במשך שבע שנים הייתי במועדונית של שלוותה עם עוד אנשים שחוו משבר כזה או אחר בחייהם. בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה להמשיך הלאה עם החיים שלי. במועדונית הכל היה ורוד, אף אחד לא היה קם ומבקר אותך. ידעתי שאם אני רוצה להמשיך בחיי ולעשות איתם משהו, אני חייב לצאת מהבועה ולהתחיל לחיות באמת. התחלתי לחפש את עצמי בכל מיני מקומות עבודה, עד שהגעתי לקורס הכשרה מטעם ביטוח לאומי של עובדי השמה עליו קראתי בעיתון. עברתי הכשרה של שמונה חודשים והתקבלתי לעבודה ב-'אשנב'- גיוס והשמת כוח אדם המטפלת באנשים עם מוגבלויות.
''כיום אני מרגיש שמצאתי את הייעוד שלי, אני פוגש אנשים ומנתב אותם לדרך חדשה. כיום שמונה שנים אחרי, אני מסתכל במבט לאחור, רואה את האור בקצה המנהרה ויכול להאיר גם עבור אנשים אחרים. כל זאת מהניסיון שלי''.

רציתי לשקם את חיי

במבט לאחור, מה הדבר שחיזק אותך וגרם לך להתגבר על כל המכאובים?
''תמיד היה לי כוח רצון, גם כשחליתי הוא נותר בי. לאחר השנה הראשונה שהייתה קשה לי, התחלתי לרצות לשקם את חיי. זה היה קשה, כי אף אחד לא באמת הסביר לי מה קרה איתי. כולם דאגו שאמשיך לצוף מעל פני המים. הבנתי שאני חייב לדאוג לעצמי. עברתי תהליך לא קל וגייסתי הרבה כוחות בשביל לצאת ממצב של דיכאון למצב של עשייה. תמיד הייתי רציונאלי והתחלתי להשתתף בכל מיני משימות בתוך שלוותה, ארגנתי ערבים וכל מיני פעילויות, אולם הדבר שהכי עזר לי זו בחורה בשם שרית, סטודנטית שהגיעה וסייעה לנו. היא דיברה איתי המון, הקשיבה לי ולא שפטה אותי. בתקופה בה הייתי אפאטי היא הכריחה אותי לקרוא עיתונים ולא ויתרה לי, כך שלאט לאט התחלתי לחזור לעצמי. מה שהכי היה לי חשוב באותם רגעים של משבר זה היחס החם של האנשים, זה מה שהחזיק אותי. עם הזמן התחלתי לחזור לעצמי, כמובן שהכול היה שונה, החיים שלי נעצרו בגיל מסוים והייתי צריך להתחיל לגייס כוחות בשביל להתחיל לדאוג לעתיד שלי''.

כשחיפשת עבודה, כיצד התגברת על המעבר החד בין אדם שניהל חברה לבין העיסוק בעבודות מזדמנות?
''התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות, ביניהם עבודה בתור אורזן בסופר, עבדתי באחד המפעלים לשקיות ניילון, כעבור זמן מה הבנתי שאני רוצה משהו מעבר. שלאורך זמן העבודה הזו לא משקפת את האישיות והיכולות שלי. חייתי בעולם העסקים והמציאות לא הייתה זרה לי. ידעתי שאני חייב לצאת מהבועה בה אני חיי, ולהמשיך הלאה. התחלתי לחפש עבודה אחרת, ובסופו של דבר, בעקבות מודעה שהתפרסמה בעיתון 'קול רענן' מצאתי את עצמי עובר הכשרה של שמונה חודשים בקורס של עובדי השמה ורכזי כוח אדם''.

מה תרם לך העיסוק הנוכחי?
''מצאתי את הייעוד שלי. סוף סוף אני עושה מה שאני אוהב ובדרך עוזר גם לאנשים אחרים. אני מתכוון להמשיך ללמוד ולהתפתח בתחום. אני מרגיש שהעבודה ממלאת אותי ומספקת אותי''.

אתה בעצם מנתב אנשים עם מוגבלויות, האם הניסיון האישי שלך מסייע לך לעזור ולהבין את האדם שיושב מולך?
''בתור אדם שעבר משבר בחייו, אני יכול להבין מה האדם שיושב מולי מרגיש. איתי עשו הרבה טעויות. כיום, במבט לאחור, אני יודע שלא די בכך לסייע לאדם להישאר במצב 'נורמאלי', אלא לגרום לו להבין מה עבר עליו, כיצד הוא יכול להמשיך הלאה ולברר עמו מה בדיוק הוא רוצה לעשות בהמשך חייו. אני יושב מול אנשים ומבין בדיוק מה הם מרגישים, אני מצליח להגיע לאנשים ומגיע עימם לקשר מהר יותר מאנשים שלא חוו את אותם דברים''.

ישנם לא מעט חברות שלא תמיד מוכנות להעסיק אנשים עם מוגבלויות, כיצד אתה מתמודד עם הגישה הזו?
''הציבור הישראלי פתוח באופן כללי. ישנם חברות איתם אני בא במגע, פתוחות יותר וישנן כאלו שמעט חוששות. בסך הכול המעסיק מסתכל על תפוקת העבודה. חלק מהחברות אליהן אני מפנה עובדים שואלים מעט יותר שאלות מהרגיל. ישנו חשש וצריך לנסות להסביר ולפתור ולהתמודד עם השאלות שצצות. לעתים, אם יש צורך אני מספר את הסיפור שלי, אבל משתדל לא להשתמש בזה''.

מה קורה איתך כיום מבחינה זוגית, הצלחת לממש את חלומך למצוא בת זוג ולהתחתן?
''יש לי חברה אותה הכרתי לפני שנים בשלוותה, היא הייתה מגיעה למועדונית מדי פעם. לפני שלוש וחצי שנים הפכנו להיות בני זוג''.

מה עם המשפחה הקרובה שלך, כיצד הם קבלו את השינוי שחל בך לפני שנים?
''המשפחה שלי תמכה ועזרה לי, הם אוהבים אותי אולם בשביל שהכול יחזור להיות כמו שהיה, אני מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי''.


קורס ייחודי


רקפת ניאגו-עדיאל מקדמת תוכניות במרכז מספרת כיצד אנשים עם מגבלה מסייעים בתעסוקת מוגבלים אחרים: ''הרעיון לקורס החל ביחידת ההשמה במרכז להכשרה ושיקום מקצועי ליד ביה''ח לוינשטיין ברעננה. יחידת ההשמה אחראית על מציאת מקומות עבודה לבוגרי הקורסים במרכז. בוגרי הקורס יכולים לבחור בין תעסוקה כעובדי השמה של אנשים עם נכויות או כעובדי השמה ורכזי כוח אדם בחברות כוח אדם בשוק החופשי. ההכשרה, ייחודית למרכז, ומיועדת לזכאי הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון''.
מחזור נוסף של הכשרת עובדי השמה ייפתח באוקטובר 2006. למעוניינים להצטרף ניתן להתקשר לטלפון 09-7719444 ולבקש את דפני קרטה רכזת הקורס.


אתר האינטרנט של המרכז:http://www.meshi.org.il