רק 37% מהשכירים בעלי השכר הנמוך בישראל ידעו מהו גובה שכר המינימום. זאת ועוד, כ-42% מקרב אותה קבוצה ידעו להצביע אילו מבין 9 רכיבי השכר, הנפוצים יחסית והמצויים בתלושי השכר שלהם, יש לכלול בחישוב שכר המינימום על פי חוק. כך עולה מניתוח מקיף של סקר מיוחד על מודעות עובדים לחוקי עבודה שנערך לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת.
הסקר המיוחד התמקד במודעות ורמת הידע של שכירים בישראל לכמה מחוקי העבודה המרכזיים וביניהם: חוק שכר מינימום, חוק הודעה לעובד, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים ופעולות יחידת הסמך לעובדים זרים. הסקר נערך באמצע שנת 2006 בהמשך לבקשת וביוזמת מינהל ההסדרה והאכיפה של חוקי העבודה במשרד התמ"ת.
רק קומץ של שכירים סברו כי במהלך השנה האחרונה הופרה זכותם לשכר מינימום, 4.6% מכלל השכירים ו – 7.2% מבעלי השכר הנמוך. מן הממצאים עולה כי קיים פער ניכר בין דיווחי השכירים על הפרות לכאורה של חוק שכר מינימום לבין שיעור ההערכות המקצועיות המקובלות לגבי אותן הפרות. על פי הערכות זהירות שיעור השכירים שאינם מקבלים שכר מינימום על פי חוק מגיע ל-8% מכלל השכירים, ול- 35% -40% בקרב בעלי השכר הנמוך קרי אלה המשתכרים עד 4500 ₪ לחודש או 24.2 ₪ לשעה. השערתנו היא כי בפערי הדווח הנ"ל משתקפת העובדה כי השכירים אינם מודעים לזכותם, ולפיכך אינם יודעים כי הופרה.
עוד עולה מניתוח הממצאים, שלמרות שציבור השכירים יודע מעט יחסית על חוק שכר מינימום, בעלי השכר הנמוך יודעים הרבה יותר מאשר כלל השכירים ( 46.2% ו-38.4% בהתאמה).
בכלל השכירים וכל שכן בקרב בעלי שכר נמוך נמצא בברור כי מקבלי שכר לשעה ידעו הרבה יותר מעמיתיהם, מקבלי שכר חודשי, מהו גובה שכר מינימום. בהקשר הזה ראוי לציין שחלקם של מקבלי שכר לשעה מקרב בעלי השכר הנמוך במשק עומד על קרוב ל-65% בהשוואה לכ- 40% בכלל האוכלוסייה. בקרב בעלי השכר הנמוך המקבלים את שכרם לפי שעה, שיעור השכירים שידעו את גובה שכר המינימום עמד על כ – 46.2% בהשוואה ל-17.8% באוכלוסייה המקבלת שכר חודשי. באופן מקביל מצאנו כי בכלל אוכלוסיית השכירים הפער לטובת מקבלי שכר לשעה נותר גבוה אך הצטמצם בהשוואה לזה שנמצא אצל בעלי שכר נמוך, ושיעורו עמד על 38.4% ו-21.5% בהתאמה.
לבעלי שכר נמוך יש יתרון ברור בידע שלהם לגבי גובה שכר המינימום בהשוואה לכלל השכירים כאשר דנים בשכר לשעה, אולם יתרון זה ברמת הידע מתמסמס לחלוטין כאשר מדובר בשכר לחודש.
נראה כי הפער ברמות הידע של חוק שכר המינימום בין מקבלי שכר לשעה לעומת מקבלי שכר לחודש מקורו בזיקה האסוציאטיבית שנוצרה בתודעה הציבורית בין החוק הנדון (חוק שכר המינימום) לבין המונח: "שכר מינימום לשעה". במילים אחרות, העובדה שהשיח הציבורי מרבה להשתמש במונח "שכר לשעת עבודה", לרבות בכול הנוגע לאכיפת החוק ובחינת העמידה בתנאיו, המחושבים על פי השכר לשעת עבודה, משפיעה על רמת הידע הגבוהה יחסית של מקבלי שכר לשעת עבודה בנושאים אלה. לעומת זאת, השימוש במונח : "שכר מינימום לחודש" הרבה פחות נפוץ ומכאן שרמת הידע לגבי החוק בקרב מקבלי שכר חודשי, נמוכה יותר.
מבין מקבלי השכר לשעה שטענו שהם יודעים מה גובה שכר המינימום אך נקבו בסכום שגוי, כ-75% סברו ששכר המינימום לשעה גבוה יותר מכפי שהוא בפועל. כזכור, לא נמצא הבדל משמעותי בין כלל האוכלוסייה (73%) לבין בעלי השכר הנמוך בקבוצת מקבלי שכר לשעה (78%). בנוסף, כפי שהזכרנו, המקבלים שכר לשעה יודעים הרבה יותר טוב מעמיתיהם העובדים בשכר חודשי מהו גובה שכר המינימום. הדבר מתבטא הן בשיעור הגבוה של אלה שיודעים את הסכום והן במידת הקרבה של הסך שבו נקבו לגובה שכר המינימום בפועל. שיעור הסטייה של השכר המוערך משכר המינימום הקבוע בחוק בקרב מקבלי שכר לשעה, עמד על 8% -10% בהשוואה ל- 19% -23% בקרב מקבלי שכר לחודש.
בני פפרמן מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת הוסיף עוד, כי ראוי להרהר מחדש בשאלה הדנה בתפיסה הבסיסית המאפיינת את מערכת אכיפת חוק שכר מינימום בישראל במרבית שנות קיום החוק, ולפיה האדם הוא "שומר הסף" של עצמו. ניכר כי לתפיסה זו אין אחיזה במציאות, שכן עולה בבירור מהממצאים של הסקר הנוכחי , כי שכירים בכלל ובעלי השכר הנמוך בפרט, אינם מסוגלים לעמוד במשימה זו. בכדי שיוכלו להגן על עצמם עליהם לדעת את החוק, מצב שעולה בבירור כי אינו מתקיים בפועל. היות ואלה פני הדברים נראה כי על הממשלה למלא את החלל המדווח ולהגביר ביוזמתה את אכיפת החוק כך שיתפקד הלכה למעשה, כחוק מגן על שכירים שאינם המתקשים לשמש "שומרי סף" לזכויותיהם.
מצב הדו"ח המלא של מיכל אלפסי, חוקרת במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת.